סדרת הדוקו בת ששת הפרקים «זריחה מן המערב», בבימויו ובהפקתו של מוחסן אסלאמזאדה, עוסקת במעורבותם של חלקים מדעת הקהל ומקבוצות החברה האזרחית באירופה בתמיכה בפלסטינים לאחר פרוץ מלחמת עזה. הסדרה עוקבת אחר פעילותם של אזרחים ופעילים בכמה מדינות אירופיות ומבקשת לבחון את המניעים שהביאו אותם להשתתף במחאות ובפעילות למען פלסטין.

בתחילה התכוון הבמאי והמפיק לבסס את הסרט על חייהם ועל השקפותיהם של שתי דמויות: פרופ' כריסטוף אוברלן, מנתח צרפתי, ואסתר, פעילה הולנדית המשתייכת לזרם המתנגד לציונות. אולם שהותו בפריז והמפגש עם דמויות נוספות, ובהן אוליביה זמור, פעילה יהודייה המתנגדת לציונות; מישל קולון, עיתונאי וסופר בלגי ומייסד הפלטפורמה העצמאית Investig’Action; ודיודונה, קומיקאי צרפתי, שינו את כיוון הפרויקט.

לדברי אסלאמזאדה, בעקבות השינוי חדל הסרט להתמקד בשתי דמויות והפך לסדרה בת שישה פרקים, המציגה מגוון דמויות וחוויות.

מפריז לאמסטרדם; בחיפוש אחר קולות התומכים בפלסטין
במהלך העבודה על הפרויקט נסע צוות ההפקה לשווייץ, צרפת, בלגיה והולנד. לדברי הבמאי, מגבלת ויזה של שבועיים לא אפשרה לצוות לנסוע למדינות נוספות, ובהן גרמניה.

פריז הייתה אחד מאתרי הצילום המרכזיים. לדבריו, בעיר התקיימו הפגנות ואירועי מחאה רבים לתמיכה בפלסטין. לאחר מכן נסע הצוות לבריסל כדי לעקוב אחר פעילותו של מישל קולון, ובהולנד פגש ארגונים לא־ממשלתיים שפעלו למען הפלסטינים.
מנקודת מבטו של יוצר הסרט, הפעילות הזו לא הסתכמה בהפגנות רחוב.

ממחאת רחוב לאמנות מחאה
אסלאמזאדה אומר כי ההפגנות היו אחד המרכיבים הקבועים בתנועות התמיכה בפלסטין במדינות שנבדקו, אך מה שמשך במיוחד את תשומת לבו היה השימוש באמנות להעברת מסרים.

לדבריו, קבוצות תיאטרון העלו ברחובות סצנות שעסקו בפצועים ובאימהות שכולות, ואילו קבוצות מוזיקליות קיימו בערים שונות מופעים בנושא פלסטין.

הוא מזכיר גם קבוצה בהולנד שהנציחה את זכרם של הילדים שנהרגו בעזה באמצעות הנחת נעלי ילדים בכיכרות המרכזיות בערים והקראת שמותיהם וגיליהם של הקורבנות.

יוצר הסרט אומר כי לחוויה הזו הייתה עבורו משמעות מיוחדת: «כאשר מספר הקורבנות מגיע לאלפים, המספר הופך למשהו מופשט עבור האדם, אבל ראיית הנעליים, השם והגיל של ילד הופכת את המספר למציאות אנושית».

הוא מזכיר גם קבוצה בשם «נטעו עץ זית», שנטעה עצי זית באזורים פלסטיניים, תיעדה את פרטיו של כל עץ ועשתה שימוש בכלים משפטיים כדי להתמודד עם השתלטות על קרקעות.

סימון; בן 79 שרכב 14 קילומטרים מדי יום
אחת הדמויות שמשכה את תשומת לבו של הבמאי במהלך הפקת הסרט הייתה סימון, אזרח הולנדי בן 79, שפעל בכיכר דאם באמסטרדם למען פלסטין.

לדברי אסלאמזאדה, סימון הקים תערוכה שביקרה את ישראל, ובעבר אף חווה מקרים של הטרדה. מדי יום היה רוכב כ־14 קילומטרים באופניו עד לכיכר דאם כדי לאסוף תרומות לסיוע לפלסטינים.

אסלאמזאדה הופך את המפגש הזה לשאלה מוסרית עבור עצמו: «אם יום אחד נידרש לתת דין וחשבון על סבלו של העם הפלסטיני, מה נאמר בפני אדם כזה? האם היינו מוכנים לשלם אפילו מחיר קטן כדי לתמוך בעם הפלסטיני המדוכא?»

הניסיון להתרחק מהפורמט התעמולתי
הבמאי מדגיש כי «זריחה מן המערב» לא נועדה להיות אוסף של כתבות חדשות על המחאות באירופה. לדבריו, ההבדל בין סרט תיעודי לבין כתבה חדשותית נעוץ בהתקרבות לדמויות ובנוכחות במרחב החיים האמיתי שלהן.

לדבריו, נעשה מאמץ שלא להציג נרטיב שנקבע מראש, אלא להביא את הדמויות ואת המניעים שלהן אל מול המצלמה, כדי שהצופה יוכל לגבש בעצמו את דעתו על הסיבות להתנהגותן.

מבחינה טכנית, הסרט נשען בעיקר על צילומים שנוצרו במהלך המסע ועל ראיונות ישירים, ועושה שימוש מצומצם בלבד בחומרי ארכיון. גם אופן הסיפור נשען יותר על התבוננות ועל שיחות מאשר על קריינות מסבירה.

לחצים והגבלות נגד פעילים התומכים בפלסטין
לדברי אסלאמזאדה, במהלך מסעות הצילום נתקל הצוות באווירה של לחץ ובחששות ביטחוניים, אף שהוא אומר כי לא אירע דבר ישירות לאחד מחברי הצוות.

הוא טוען כי לאחר שהצוות חזר לאיראן, אחת הדמויות המופיעות בסרט נתקלה בביקור של כוחות ביטחון. הוא מתייחס גם למצבו של הקומיקאי הצרפתי דיודונה, ואומר כי הוא היה נתון למעקב ולהגבלות על תנועתו.

היוצר מספר גם על הגבלות שלטענתו הוטלו על פעילים התומכים בפלסטין באירופה, ובהן מגבלות על השימוש בשירותים בנקאיים, על קבלת היתרי עבודה ועל קבלת שירותים יומיומיים מסוימים.

פלסטין מנקודת מבט אחרת
אסלאמזאדה סבור כי אחד ההבדלים בין «זריחה מן המערב» לבין סרטים תיעודיים רבים שנעשו על עזה ועל פלסטין טמון בזווית הראייה: «הפעם ההתנגדות ופלסטין מסופרות מתוך סביבה אחרת ובקולם של אנשים שחיים באירופה».

הוא מזכיר גם שיחה עם אלן קורבז, קולונל בדימוס בצבא צרפת, ואומר כי קורבז תיאר את איראן כמעצמה אזורית לפני מלחמת 12 הימים בין איראן לישראל.

הבמאי מתייחס גם לאוליביה זמור ולמרכז התרבות והספרייה שלה בפריז, ואומר כי לאחר 7 באוקטובר הפסיק המרכז חלק מפעילותו השגרתית והעביר את הפעילות הקשורה לפלסטין למרחב הציבורי ולרחובות.

הוא מספר גם על מו״ל צרפתי שפרסם במימונו האישי ספר מאת המנהיג הקדוש המעונה של הרפובליקה האסלאמית של איראן, האייתוללה סייד עלי ח'אמנאי. לדברי אסלאמזאדה, המו״ל סבר כי הקוראים באירופה רוצים לדעת יותר על איש הדת ועל עמדותיו בנוגע לארצות הברית ולישראל.

מעזה ליצירת שפה אנושית משותפת
אסלאמזאדה סבור כי מלחמת עזה הפכה, עבור חלק מדעת הקהל במערב, את הסוגיה הפלסטינית מנושא פוליטי ואזורי גרידא לסוגיה אנושית.

לדבריו, התמונות והדיווחים על סבלם של האזרחים הפלסטינים גרמו לחלק מהציבור לשאול מדוע הקהילה הבינלאומית וארגוני זכויות האדם אינם מגיבים במידה מספקת למצב.

לדבריו, סוגיה זו הביאה אנשים ממדינות שונות ומרקעים דתיים שונים להתייצב יחד בתמיכה בפלסטין: «זהו מקרה שממחיש כיצד אמת אנושית יכולה לחצות גבולות של אמונה ותרבות».

הבמאי אומר כי ניתן לראות את התהליך הזה גם בתחומי התקשורת והאמנות, ומוסיף כי לאחר מבצע מבול אל־אקצא הופקו כ־350 יצירות העוסקות בפלסטין. הוא מזכיר גם שידורן של יצירות הקשורות להתנגדות בערוצי טלוויזיה בסין ובדרום קוריאה.

בהמשך מזכיר אסלאמזאדה את הקולנוען הפלסטיני ראשיד משאראווי, שסיפר על ניסיונותיהם של ילדי עזה ליצור סרטים בתנאי מלחמה.

נושאים שעדיין לא סופרו
לדברי יוצר הסרט, עדיין קיימים נושאים רבים הקשורים לתמיכה בפלסטין באירופה ובארצות הברית שיכולים לשמש בסיס ליצירות דוקומנטריות עתידיות; מספורטאים המסרבים להתחרות מול ספורטאים ישראלים ועד פעילים נגד המלחמה שלטענתו התמודדו עם הגבלות בשל פעילותם.

שיתוף פעולה בין שני גופי תרבות ותקשורת איראניים
«זריחה מן המערב» הוא הפקה משותפת של המרכז האמנותי־תקשורתי נהדאת ושל המכון לתרבות ולאמנות אנדישה על שם הקדוש המעונה אביני.

המרכז האמנותי־תקשורתי נהדאת הוא אחד המרכזים הכפופים לארגון התעמולה האסלאמית באיראן, והוא עוסק בהפקת יצירות אמנות ותקשורת, ובהן סרטים תיעודיים, סרטים קצרים ותוכניות טלוויזיה.

המכון לתרבות ולאמנות אנדישה על שם הקדוש המעונה אביני הוא גוף איראני העוסק בהפקת יצירות תרבות ואמנות ופועל בתחום ההפקה הקולנועית והתקשורתית.

אסלאמזאדה אומר כי במהלך הפקת הפרויקט ניסה לשמור ככל האפשר על עלויות הפקה נמוכות — מרכישת כרטיסים ולינה בעלות נמוכה ועד נשיאת ציוד הצילום והתאורה בעצמו וקיום ראיונות רבים במהלך המסע.

«זריחה מן המערב» בדרך לשידור בטלוויזיה ולהפצה בינלאומית
לדברי הבמאי והמפיק, הסדרה צפויה להיות משודרת בערוצי טלוויזיה בפרסית, בערבית, באורדו ובאנגלית, ולאחר מכן תהיה זמינה בפלטפורמות שונות של רשתות חברתיות.

בסופו של דבר מציגה «זריחה מן המערב» תמונה של חלק מהפעילות של תומכי פלסטין באירופה; סיפור שלדברי יוצריו אינו מתמקד בעמדותיהם הרשמיות של ממשלות אירופה, אלא בחוויותיהם ובמניעיהם של אזרחים ופעילים שבחרו לפעול בזירה הציבורית למען פלסטין.