הספר «לקום למען האל», מאת מוג'תבא ערב־מזאר יזדי, עוסק במושג «לקום למען האל» ובזיקתו לחיים האישיים, לחתירה לצדק, לפעילות תקשורתית ולאחריות חברתית. הספר צמח מתוך סדרת מפגשים שקיים המחבר עם סטודנטים באוניברסיטת אמירכביר לטכנולוגיה.

הספר, שראה אור בהוצאת פרסומים בינלאומיים, פותח את הדיון בפסוק 46 בסורת סבא:
«אמור: אני מבקש מכם דבר אחד בלבד: קומו למען האל, שניים־שניים או יחידים, והרהרו...»

בפסוק זה, «לקום למען האל» אינו מתייחס רק לפעולה פוליטית או למחאה. במסגרת הדיון שמציג הספר, מדובר בקימה מודעת לשם מילוי האחריות ובפעולה מתוך כוונה ומניע דתיים המכוונים לאל. על בסיס פסוק זה בוחן המחבר את משמעות הקימה, את הכוונה הדתית ואת הקשר בין מושג זה לבין האחריות האישית והחברתית.

הציר המרכזי של הספר הוא הצגת תפיסה רחבה יותר של מושג הקימה. לדעת המחבר, אין לצמצמו לתנועות פוליטיות או למחאות חברתיות, והוא עשוי לבוא לידי ביטוי בתחומים שונים של החיים – מהמשפחה, החינוך והפעילות התרבותית והארגונית ועד לתקשורת, לחתירה לצדק ולהשתתפות הציבור בתהליכים חברתיים.

המחבר רואה ב«לקום למען האל» אחד המושגים המרכזיים של «אסכולת האימאם» – ביטוי המשמש בשיח האינטלקטואלי של הרפובליקה האסלאמית באיראן לתיאור מכלול הרעיונות והשאיפות של האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, מייסד הרפובליקה האסלאמית של איראן. לדבריו, אין להשאיר את המושג ברמה התאורטית בלבד, אלא יש להרחיב את ביטויו אל החיים האישיים והחברתיים.

ערב־מזאר יזדי מציג את הספר גם כניסיון לסייע לסטודנטים, לתלמידי מדעי הדת במוסדות הלימוד הדתיים ולגורמים חברתיים בעלי השפעה להבין טוב יותר את הקשר שלהם למושגים הקוראניים ולסוגיות הממשיות בחברה.

ממפגשי הסטודנטים ועד לפרסום הספר
הרעיון הראשוני ל«לקום למען האל» התגבש לפני כארבע שנים, במהלך סדרת מפגשים עם סטודנטים בארגון הסטודנטים המתנדבים באוניברסיטת אמירכביר לטכנולוגיה, גוף המבוסס על התארגנות והתנדבות של סטודנטים. לדברי ערב־מזאר יזדי, קבלת הפנים מצד הסטודנטים וריבוי הדיונים, השאלות והרעיונות שעלו במפגשים הובילו להצעה לרכז את התכנים הללו בספר.

הקימה – מעבר לתנועה פוליטית
אחד הצירים המרכזיים ב«לקום למען האל» הוא בחינת משמעותה של הקימה בתחומי חיים שונים. על פי תפיסה זו, קימה למען האל אינה מוגבלת לפעילות פוליטית או למחאה חברתית, והיא יכולה לבוא לידי ביטוי גם בפעילות תרבותית, חינוכית, תקשורתית וחברתית.

בהקשר זה מתייחס המחבר לתפקידם של אנשים שונים במשפחה ובחברה – מן האם והמורה ועד המנהל, הפעיל החברתי והפוליטיקאי. החשיבות, על פי גישה זו, טמונה בקשר שבין הכוונה, האחריות ואופן הפעולה של האדם לבין המסגרת הדתית־רעיונית שבה הוא פועל.

לאחר הדיון בכוונה ובמשמעות הקימה, עוסק הספר בחוויות היסטוריות כגון המהפכה החוקתית באיראן והתנועה להלאמת תעשיית הנפט. המהפכה החוקתית האיראנית הייתה תנועה שפעלה בשנים 1905–1911 והובילה לכינון משטר חוקתי ולהקמת פרלמנט. התנועה להלאמת תעשיית הנפט הייתה תנועה פוליטית בשנות ה־50 של המאה ה־20, שמטרתה הייתה להלאים את תעשיית הנפט האיראנית ולשים קץ לשליטה הבריטית בה.

בהמשך עוסק הספר בנושאים כגון המאמץ המתמשך למען האל, החתירה לצדק, קידום הטוב ומניעת הרע, התבונה, הרוחניות, קהילת המאמינים ותפקיד הציבור בתהליכים חברתיים. המאמץ למען האל, במסגרת זו, אינו מצטמצם למאבק צבאי, אלא מתייחס למושג רחב יותר של מאמץ, התמדה ועבודה מתמשכת בדרך האל. קידום הטוב ומניעת הרע מתייחסים, מצדם, לקריאה לפעול למען מה שנחשב טוב ונכון במסגרת האתיקה וההלכה האסלאמית, ולהימנע ממה שנחשב פסול.

התקשורת – חלק בלתי נפרד מהקימה עצמה
אחד הדיונים בספר עוסק בקשר שבין פעילות תקשורתית לעשייה חברתית. המחבר דן בכך בפרק השני, שכותרתו «הנרטיב של הקימה והקשר שלו לקימה עצמה.»

בספר נכתב: «התקשורת אינה נספח לקימה; היא חלק מן הקימה עצמה.»

כוונת המחבר באמירה זו היא שהתקשורת אינה רק כלי שנועד לשקף תנועה או פעולה לאחר שהתרחשה. הסיפור, ההסבר והעברת המשמעות של פעולה חברתית הם בעצמם חלק מאותה פעולה. מנקודת מבט זו, הפעילות התקשורתית אינה שולית או משנית, אלא האופן שבו מציגים ומפרשים תנועה חברתית עשוי להשפיע גם על התהוותה, על כיוונה ועל המשכיותה.

על בסיס זה עוסק הפרק בנושאים כגון המאבק על הנרטיב, הצורך לספר ולפרש את המתרחש במהלך עימותים צבאיים, האופן שבו מוצגים המאמצים הטכנולוגיים כעבודה מתמשכת למען האל והקשר בין פעולה למען האל לבין הפעילות התקשורתית.

בהקשר זה, הביטוי «המאבק על הנרטיב» מתייחס למאמץ מודע לספר, להסביר ולהעניק משמעות לאירוע, לתנועה או לפעולה חברתית. זהו מושג המופיע בשיח התקשורתי של הרפובליקה האסלאמית באיראן, ובמיוחד בדיונים על «מלחמת הנרטיבים».

הצגת המאמצים הטכנולוגיים מתייחסת, מצדה, לאופן שבו מתארים ומסבירים את המאמצים ואת ההישגים המדעיים והטכנולוגיים שהמחבר ממסגר כחלק ממאמץ מתמשך למען האל ולמען יעדיה של חברה דתית.

המושג «פעולה למען האל» בתחום הפעילות התקשורתית משמעו, לפי המחבר, שהמניע והכיוון של הפעילות התקשורתית צריכים להיות מכוונים לאל ולהישען על כוונה דתית, ולא לנבוע רק מאינטרסים אישיים, מחיפוש אחר פרסום או ממטרות אישיות.

המחבר עוסק גם בסוגיית טוהר הכוונה בפעילות התקשורתית. במסגרת זו, טוהר הכוונה משמעו פעולה מתוך כוונה טהורה למען האל והימנעות מהפיכת מניעים כגון הצגה עצמית, חיפוש אחר פרסום או אינטרסים אישיים למטרה המרכזית של הפעולה. באמצעות דיון זה הוא מעלה את השאלה כיצד ניתן לשמור על כוונה כזו ובו בזמן להיות נוכחים ופעילים בזירה התקשורתית וברשתות החברתיות.

בהמשך עוסק הספר במושג זהירות מופרזת – מצב שלדעת המחבר עלול להביא קבוצות פעילות מבחינה חברתית וקבוצות העוסקות בעשייה למען החברה לזנוח את עצם הפעולה. מנקודת מבט זו, החשש מפני נזקים או השלכות שליליות אפשריות אינו צריך להפוך כשלעצמו לתירוץ להתנערות מאחריות חברתית.

החתירה לצדק במסגרת האתיקה והתבונה
לצד הקריאה למעורבות פעילה, «לקום למען האל» עוסק גם בגבולות הפעולה ובאופן שבו יש לבצע אותה. אחד מצירי הדיון הוא הקשר בין החתירה לצדק לבין אתיקה, תבונה ורוחניות.

המחבר מעלה את שאלת קביעת סדרי העדיפויות במצבים שבהם קיימים אינטרסים חברתיים מתנגשים, ומדגיש את הצורך להקפיד על גבולות אתיים ודתיים במסגרת החתירה לצדק. על פי תפיסה זו, מימוש הצדק אינו תלוי רק במטרתה של הפעולה החברתית, אלא גם בכוונה ובאופן שבו היא מתבצעת.

בהמשך מקשר הספר בין מושג הקימה לבין צדק ושוויון חברתי, באמצעות הצבת פסוק 46 בסורת סבא לצד פסוק 25 בסורת הברזל, ועוסק באחריות הציבור למימוש הצדק.

המחבר מבחין גם בין האחריות הכללית של הציבור לבין תפקידם של מי שנדרשים לעמוד בחזית העשייה החברתית, ומשתמש במושג «להיות עמוד תווך» כדי להסביר את המשכיותה של אחריות זו. במסגרת הדיון של המחבר, משמעותו היא לעמוד איתנים, להתמיד ולקחת אחריות על שמירת הצדק ועל כינונו בפועל. כלומר, האחריות החברתית אינה מסתכמת בתגובה נקודתית, אלא מחייבת נוכחות, התמדה ומעקב מתמשך בדרך למימוש הצדק.

מבנייה ופיתוח ועד לבניית מוסדות בהשתתפות הציבור
אחד הביטויים הנוספים לקימה המוצגים בספר הוא הניסיון של מוסד «הבנייה והפיתוח», שהוקם לאחר המהפכה האסלאמית בשנת 1979 ופעל באמצעות השתתפותם של מתנדבים ואזרחים בפרויקטים של תשתיות, פיתוח כפרי וצמצום עוני ומחסור.

ערב־מזאר יזדי רואה בניסיון זה דוגמה לבניית מוסדות מהפכנית ולמעורבות הציבור בניהול ענייני המדינה והחברה. בחלק זה עומדת במרכז השאלה כיצד ניתן להפוך את המוטיבציה ואת השתתפות הציבור לתנועות חברתיות בנות־קיימא ולמוסדות יציבים לאורך זמן.

המחבר מעלה בהקשר זה את השאלה כיצד ניתן לתעל את היכולות החברתיות של הציבור מעבר לתגובות נקודתיות, ולחבר אותן לתהליך מתמשך של תיקון, רפורמה ופיתוח.

על פי תפיסה זו, מושגים כגון קימה למען האל, מאמץ מתמשך למען האל והצדק אינם מוגבלים לתקופה היסטורית מסוימת, אלא מוצגים ככלים להבנת סוגיות ההווה ולבחינת האחריות החברתית של יחידים וקבוצות.